מוסדיים, רציו גבעות ואני

בפוסט זה אני אתבונן במניות הגז הספקולטיביות, אלו שהאפסייד שלהם בא מפוטנציאל הרווח מתגלית. אני רוצה להראות איך מבנה האחזקות של המניה, ובפרט העדרם של מחזיקים מוסדיים, מסייעים בניתוח מצב מסוים וקבלת החלטות רווחיות.

הציבור לא מסוגל לנתח את מניות הגז והנפט

אני לא גיאולוג, פיזיקאי או איש תעשיית הנפט. אני עד היום לא יודע מה זה "לוגים”. אין לי מושג איך מנזילים גז, והאם זה כל כך יקר שלא כדאי להוציא גז מהים. קראתי סקר של דויטשה בנק שטען שהרוסים יקנו גז ישראלי בכל מחיר כדי להנציח את התלות האירופית ומאידך טענות שהאירופים עוברים לאנרגיה ירוקה כי נמאס להם מתלותם ברוסים.

מכל זה אני רוצה לומר שלי אין את הידע או את היכולת לנתח חברת גז ובפרט אני לא יכול לקבוע להן מחיר כזה או אחר. ואני לא לבד, רוב רובו של הציבור לא יודע מה זה לוגים, למה צריך להנזיל גז או מה השפעתה של יחסי אירופה המערבית עם רוסיה על שווי הגז.

מי שנמצא במניות הגז זה הציבור, לא המוסדיים.

בגבעות אין מוסדיים, ברציו אין מוסדיים, במודיעין יש להם אחוז בודד. במניות גז ספקולטיביות (כאלו שהפיתוי זה התגלית הפוטנציאלית) אחרות המצב דומה אך נתמקד ברציו וגבעות שהן הכי "מעניינות".

מה שהופך את המניות הללו למניות הזויות היא העובדה שהם מרכזים מחזורי ענק ותנודות עצומות ואין בהם מוסדיים. כלומר מי שקונה או מוכר במניות הללו הינו הציבור, האדם הפרטי ההדיוט.

הציבור קונה מניות כאלו בגלל חלומות ולא בגלל השכל הישר.

על סמך מה קונה הציבור, אני שואל את עצמי? . יש פה אנשים כמו צביקה ברודצקי, שהם לא אנשים כמו ווארן באפט. אני חושב שמניות הנפט והגז נהיו נחלתם של אופטימיים וחולמי חלומות, ולא נחלתם של אנשי השכל הישר.

צביקה ברודצקי

ווארן באפט

וזה לא דבר רע. אולי חלומם יתגשם, אני מאחל להם שכן ואין דבר רע בלהשקיע או להסתכן בשביל חלום. אך מה שחשוב לעניינינו זה שבמניות הללו החלטות המכירה והקניה מבוססות על רגש, על חלום ותקווה, ולא על ניתוח קר רוח.

המצב הנ"ל מוליד תרחיש ייחודי שאני השכלתי לזהות מספר פעמים ולהרוויח ממנו. להלן מאפיינים של עסקאות שביצעתי לאחר שהפנמתי את כל מה שכתבתי למעלה.

1. הן נפתחו בנעילה של יום רביעי ונסגרו בפתיחה של יום חמישי ובכולם עשיתי תשואה דו ספרתית.
   
   
2. ברקע לעסקה הייתה הודעה מהותית (הדוחות ההזויים של גבעות למיניהם).
   
   
3. הימים שקדמו לעסקה התאפיינו במחזורים גבוהים שגדלו מיום ליום, בתנודות מחירים גבוהות באותו כיוון. כלומר כל יום המניה ירדה אחוז על מחזור שגדל בעשרים אחוז.
   
   
4. בכל אחת מההזדמנויות הללו שאלתי את עצמי, מי מוכר (קונה) בכזאת עוצמה ומה מניע אותו. כל פעם נזכרתי שמי שמחזיק בנייר זה רק אנשים כמו צביקה ברודצקי, ולא אנשים כמו ווארן באפט. כלומר בנייר יש הרבה אנשים לא מתואמים שכל אחד משולהב מהתנודות בימים האחרונים ומההודעה שיצאה או עתידיה לצאת.
   
   
5. בגלל שהציבור מורכב מהרבה אנשים קטנים, כל אחד מתחרה באופן אגרסיבי על ביצוע כלשהו ולאו דווקא על ביצוע במחיר איכותי. (כלומר ישנם הרבה אנשים בפניקה שרוצים למכור ולא משנה באיזה מחיר)
   
   
6. יום חמישי הוא היום האחרון בשבוע המסחר. הרבה סוחרים, סוחרי יום, סוחרי מגמה ודומיהם סוגרים פוזיציות ביום חמישי. לכן כשכל השבוע נייר ריכז תשומת לב וזז בכיוון אחיד באותו כיוון אז יהיו שפע סוחרים שיסגרו פוזיציה בכיוון הפוך (לדוגמא עם כל השבוע הנייר ירד, סביר שגם הצטברו שורטים רבים שיסגרו ע"י קניות גדולות בחמישי). ולהפיך, אם כל השבוע נייר עלה סביר שהצטברו קניות.

סיכום

ניירות בהם אין מוסדיים אך יש פעילות גדולה מתאפיינים בהחלטות מסובבות רגש ולא על סמך שיקולי השכל הישר. מדי פעם נוצר מצב של "גירוי רגשי" גדול בקרב ההמון המשקיע שמביע לפעילות בהולה ולא מתואמת. בתנאים כאלו מצטברות פוזיציות של סוחרים לטווחי זמן קצרים. שילוב הגורמים הללו יחדיו מצביע על מצב קיצוני בשוק שניתן להרוויח ממנו.